מבוא:
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג במכוניתו בכביש 1 ק"מ 25, ממערב, ביום 23.08.10 בשעה 03:25, במהירות של 160 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת, היא 100 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.
הנאשם כפר באשמתו, בתקינות, בכיול ובאמינות הממל"ז.
פרשת התביעה:
להוכחת האשמה העידה התביעה את עת1, רס"מ יצחק קסטרו מפעיל מכשיר הממל"ז, מס' 5439, מפעיל מוסמך משנת 2000, שערך הדו"ח שהוגש וסומן ת1, נספח הבדיקות לדו"ח ת2 וכן הגיש עותק מיומן ההפעלה של המכשיר לגבי התקופה בה הופעל המכשיר, ת3.
כן הוגש בהסכמה תע"צ תקינות המכשיר, ת4, וזאת לאחר שב"כ הנאשם ויתר על חקירת עורכו.
מהראיות וכן מעדות עת1 בפני עולות העובדות הבאות: העד הפעיל ממל"ז עם ניידת גלויה כשהוא צופה למערב, העד ציין קיומם של תמרורי ב-20, הניידת עמדה במפרץ אכיפה בניצב לפס השול הימיני, כשעת1 מפעיל ממושב הנהג, חלון שמאל פתוח, לצידו של העד ישבו שוטרים צבאיים שלא הבחינו בעבירה, הרכב שהיה בודד בכביש, נקלט במהירות 165 קמ"ש (160 קמ"ש אחר הפחתת 5 קמ"ש כנדרש), העד נסע אחריו תוך שמירת קשר עין רצוף והבהוב כ-200 מטר עד שנעצר הנאשם שהיה עם נוסע נוסף ברכבו, השוטר ציין כי הסביר את מהות העבירה.
השוטר ערך את בדיקות התקינות לפני ואחרי המשמרת שהיו תקינות לחלוטין והדבר עולה גם ממסמך ת3, יומן ההפעלה.
לצורך אמינות ההפעלה הקפיד העד בין היתר על כך שהיה קו ראיה נקי מהפרעות פיזיות בין המכשיר לבין קטע הדרך בפיקוח, רכב הנאשם לא היה מוסתר, נקודת ההצבעה של המכשיר הייתה מכוונת למרכז הרכב עד קבלת צליל אישור המדידה, הוא שמר כל הזמן על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם. טווח גילוי רכב המטרה היה 194.3 מטר, דהינו בטווח המותר לאכיפה, בשעת ההפעלה לא ירד גשם, ולאור העובדה שמדובר בהפעלת לילה, קטע הדרך היה מואר, רכב המטרה היה בודד בכיוון נסיעתו ולאחר שעצר הנאשם הציג בפניו את נתוני המדידה.
העד ציין את דברי הנהג כשנעצר: "
לא יכול להיות הרכב לא מגיע למהירות כזאת".
העד נחקר בחקירה נגדית על גרסתו, ע"י ב"כ הנאשם וגרסתו נותרה שלמה ובלתי מעורערת, הוא ציין כי הוא מכיר את כללי הפעלת הממל"ז וכי הפעיל על פי הכללים הרלוונטיים. העד אישר כי המהירות המותרת במקום האכיפה הועלתה ל-110 לאחר תאריך העבירה. העד ציין שממקום האכיפה ניתן לראות כמה מאות מטרים, מדובר בישורת. רכבים שמגיעים מרחוק מתגלים לאיטם לאור הטופוגרפיה של הכביש. העד מדד מראש הטווח של 300 מטרים שבהם הוא מודד. העד הכחיש כי לא הראה לנהג את המרחק שנמדד. העד הסביר כיצד מבוצעות בדיקות התקינות. לטענת העד הרכב אמור להיות בודד ב-300 מטר. העד הסביר כיצד עצר הרכב, העד הכחיש טענת ב"כ הנאשם כי השוטרים הצבאיים למטרת רישום רכבים צבאיים, שהיו עימו מסרו לו כי היו רכבים נוספים. וכמו כן אותם שוטרים לא יודעים מה הוא ראה בעדשת הממל"ז.
כאמור הוגש בהסכמה וללא חקירת עורכו גם עותק מתע"צ לעניין הבדיקה התקופתית שעבר המכשיר ושבה נמצא תקין - ת4.
פרשת ההגנה:
ב"כ הנאשם ויתר על חקירת הנאשם, שכלל לא התייצב לדיוני ההוכחות, וביקש לעבור ישירות לסיכומים.
טענות ההגנה העיקריות היו: מדובר בהפעלת לילה והסנגור הבין מדברי המפעיל שהרכב הנמדד אמור להיות לבדו רק ב-300 מטר. השוטר לא מכוון הממל"ז ללוחית הרישוי. שוטרים נוספים שהיו עם עת1 לא נזכרו כלל, לא רשמו דו"ח ורק על מחדל זה יש לזכות הנאשם.
דיון ומסקנה:
לאחר שבחנתי, את הראיות שהובאו לפני, והאזנתי לסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות:
מקובלת בעיני כאמינה גרסתו של עד התביעה ואני מאמצה במלואה.
מנגד לעניין הימנעות הנאשם מלהעיד, אציין כי בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" עמוד 1907 (חיזוק ראיות התביעה ואף סיוע) מצוין כי "ברם עם תיקון החוק בעניין זה והוספת סע' 162 כיום - רשאי ביהמ"ש ליחס להימנעות של הנאשם מלהעיד משקל ראייתי ממשי לחובתו".